<h1>ארחות חיים דין אהבת השם ויראתו סימן ד'</h1>
<h2>דף כה.</h2>
נשים שאמרו להם גוים תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כלכם יטמאו את כולן ולא ימסרו נפש אחת מישראל וכן אם אמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו אם לאו נהרוג את כולכם יהרגו את כולן ולא ימסרו נפש אחת מישראל ואם ייחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג כולכם יתנו (לו) [אותו להם] אם הוא חייב [מיתה] כשבע בן בכרי ואין מורין כן לכתחלה. ואם אינו חייב [מיתה] יהרגו את כולן ולא ימסרו נפש אחת מישראל. כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחליים כיצד מי שנטה למות ואמרו הרופאים שירפאו אותו בדבר פלוני שאסור מן התורה ירפאו אותו במקום סכנה חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהם ואם עבר ונתרפא עונשין אותו ב"ד עונש הראוי לו. בד"א שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כמו שמאכילין החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין אותו ביום הכפורים אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים שיש בהם מר מעורב עם איסורי מאכלות שהרי אין בהם הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורין אפילו שלא כדרך הנאתן לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה עכ"ל.
